איך אמנות לחימה רכה ובלתי אלימה כמו האייקידו יכולה להעצים, לחזק, לשפר מוכנות ולתרום לביטחון האישי ?


כדי להבין את הדרך הייחודית של האייקידו, יש להתחקות אחרי תורות הלחימה העתיקות שהיו מנת חלקם של הלוחמים הסמוראים ביפן העתיקה.
תחרויות כפי שאנו מכירים היום בתחומים רבים ובאמנויות לחימה רבות כגון הקראטה, הג'ודו, והטאקוונדו לא היו נהוגות אז. האימון מטרתו הייתה להכשיר את הלוחם ללחימה בשדה הקרב, למצבים אמיתיים של הגנה על החיים בקרבות עד מוות.
על אף שנדרש מהלוחם לשפר יכולות ותעצומות נפש שעמדו במבחן המציאות, האימון עצמו, שנערך בתוך השבט עם  לוחמים עמיתים ותחת הדרכתו ופיקוחו של המורה, סנסיי, היה בלתי אלים.
העיקרון שהנחה את תורות הלחימה העתיקות היה: הקניית שליטה מרבית, באמצעות חזרות רבות ונשנות. לשם כך, נוצרו מצבי אימון מבוססי מציאות-סימולציות שהלכו והתגברו במורכבותן והתקרבו למצבים האמיתיים בשדה הקרב, ככל שניתן. המטרה הייתה להביא את הלוחם לדרגת מיומנות גבוהה ביותר תוך הטמעת הרוח הנכונה ורכישת כל הכלים הפיזיים והמנטאליים להצלחה.
אז איך זה עבד ? איך זה נעשה ?
הסוד הגדול היה טמון בעבודה הנכונה בין תוקף ומותקף. גישה לא פשוטה להבנה עם ניואנסים חשובים שעושים את כל ההבדל. עבודה בזוגות יש גם בג'ודו,קראטה, אגרוף, האבקות...אז מה כל כך מיוחד ?
בתורות החרב העתיקות, אז כלי הנשק העיקרי של הלוחם הסמוראי, התוקף היה המורה והמותקף היה התלמיד. המורה היה המפסיד לתלמיד בכוונת תחילה כדרך האימון השגרתית. אולם המורה לא היה סתם מפסיד, אלא היה מדריך, מנחה, מטמיע במותקף, תלמידו, את כל מה שנדרש כדי לנצח.
בתחילה, פעולות פשוטות, תנועות בסיסיות ובהמשך ביצועים מהירים, רוויי מתח, תלויי תגובה מהירה, עד למצבים נפשיים, תוך שימוש באנרגיה פנימית , נשימה ורוח נכונים. תהליך ארוך, יומיומי, אבל שהוכיח את עצמו והוביל את רוב אמנויות הלחימה העתיקות ללכת בדרך הזו.
המורה היה הפרטנר, אבל גם האויב, הראה פגמים ותיקן שגיאות ובכך העצים, חיזק ונטע בתוך הלוחם את רוח ההצלחה, ללא אלימות, תוך הקפדה על טכניקה רהוטה, פיתוח האופי, חיזוק הרוח והארת הנשמה. כדי להבין לעומק את הנאמר יש להתנסות מול מורה אמיתי.
בחזרה לאייקידו, אמנות שעיקר העבודה בה היא בזוגות, בגישה פייסנית, בלתי אלימה, ללא תחרויות ושני העמיתים בתפקיד תוקף-מותקף. התוקף באייקידו, נקרא ה"אוקה" והמותקף נקרא "טורי" או "נגה". כשמתבוננים במיצג, הדגמה של אייקידו, רואים הטלות, ריתוקים, תנועה זורמת ותוצאה ברורה של הכנעת ה"אוקה" על ידי ה"נגה".
על פניו, נראה ה"נגה" "על אנושי" ובעל יכולות כל כך גבוהות שהוא מנפנף את התוקף, ה"אוקה" ללא קושי. יש כאלה שמבקרים את האייקידו בשל העובדה שהאינטראקציה הזו נראית מלאכותית, מאין משחק מכור. בעזרת טכסט זה אני מקווה להבהיר טוב יותר מה שקורה באופן כללי.
בוודאי שיש הבנה מלאה בין "אוקה" ל "נגה". זה לא קרב רחוב או תחרות. בוודאי שה "נגה" עושה כל שביכולתו כדי לא לפצוע את ה "אוקה" ובוודאי
ש ה"אוקה" מצויד בכל הכלים האפשריים על מנת לספוג, ליפול ולהיות מוכרע מבלי שייגרם לו נזק כלשהו.
בדוג'ו (מקום אימון) הראשון שהתאמנתי בו הייתה תלויה תמונה עם אמרה ידועה ביפנית על אייקידו שתרגומה הולך כך: "נעים להטיל נעים להיות מוטל".

איפה אם כן החוכמה ?

החוכמה נמצאת בפנים, עמוק בפנים ולא נראית בקלות כלפי חוץ. לפעמים, אפילו המתאמנים לא מודעים לכך וגם לא המורה. חוכמת ההקרבה כרוכה בתפקיד ה"אוקה". ה"אוקה", אחראי למעשה על הצלחתו של ה"נגה", על העצמתו. האידיאלי באייקידו, בשביל כל מתאמן, הוא שה "אוקה" יהיה המורה, או לפחות תלמיד בכיר שיעזור לסלול את הדרך לפניך ויאפשר לך להפנים ולראות את התמונה בצורה הולכת ומתבהרת, להרכיב את כל הפאזל בהדרגה.
זוהי גישה של אבא לבן. גישה של הורים כלפי ילדיהם. כל הורה ירצה לתת לבנו הכול כדי שיצליח. כל הורה יהיה מוכן להפסיד כדי ללמד ניצחון. העצמה תוך כדי הקרבה, הטמעת ביטחון ואמון עצמי במפגן של נתינה טהורה.

מכאן נולד הרעיון שלי לפתוח חוג – הורים וילדים !

באימון אייקידו, אנחנו תורמים לאחר כשאנחנו נכנסים לתפקיד התוקף - ה"אוקה". במיוחד אנחנו נגדיל לעשות אם נבין את התפקיד לאשורו. כשאתה נותן לאחר להכניע אותך באהבה והקרבה, זה בסופו של יום חוזר אליך, והאנרגיה הטובה הזו עוזרת ליצור גשרים וקשרים טובים בין האנשים ומשפרת אותנו כבני אדם. בד בבד, היכולות מתגברות, העוצמות נבנות והתוצאות מגיעות באווירה בטוחה, תוך פרגון והצלחה. 


יוסי מגל סנסיי דאן 6 -  בעלים ומנהל אייקודג'ו מודיעין 
 
 

 
מרכז אייקידו ואומנויות לחימה  •  ליגד סנטר 2, מודיעין  •  מורה ומנהל ראשי - יוסי מגל, סנסיי דאן 6      050-6477646