פיזיולוגיה של למידה מוטורית

במאמר זה אנסה להסביר מהם התהליכים של הלמידה המוטורית ואיזה מערכות פיזיולוגיות בגופנו מעורבות בהם.גוף האדם הוא כידוע מכונה מופלאה ואנחנו מי שאנחנו גם בזכות יכולת התנועה שלנו שהיא נדבך חשוב מאישיותנו.
השליטה והאחריות על תהליכים פיזיולוגיים בלתי רצוניים ובלתי ומודעים באים ממקום שנקרא גזע המוח. דופק ,נשימה, תהליכי עיכול, ויסות טמפרטורת הגוף וכד' הם דוגמא לכמה מהתהליכים ה"אוטומטיים" הללו.
תנועות גוף אינן כאלה והן נובעות מפעילות שרירי השלד ואלה הם שרירים רצוניים שנשלטים מאזור מסוים בקליפת המוח (קורטקס).אזור זה נקרא הקליפה המוטורית והוא נמצא באונה הקדמית של המוח והוא מיוצג על ידי רצועה צרה,לרוחב,באזור האמצעי.בסמיכות לאזור זה ועל פי מערך דומה ביותר נמצאת הקליפה החושית שביחד עם הקליפה המוטורית מהווים את מרכזי התנועה והחישה של גופנו.
כמות הנוירונים (תאי עצב) והמערך הרשתי שבו הם מסודרים שונה מאדם לאדם. גם רמת השליטה של כל אדם ואדם באיברים השונים ביכולת ההפעלה המוטורית ויכולת החישה תלויים בכמות תאי העצב המעורבים בתהליך והיא שונה מאיבר לאיבר וגם מאדם לאדם. לדוגמא, אזור הפה והידיים מעוצבבים מאוד וגם רמת השליטה ורמת התחושה באזורים אלה גבוהה מאוד ביחס לאזורים אחרים בגופנו.
לא בכדי, תינוק חש את העולם באמצעות הפה והידיים.ככל שכמות תאי העצב תהיה גדולה יותר,במארג מורכב יותר ומהירות התגובה של התאים תהיה מהירה יותר,כך היכולות המוטוריות והסנסוריות של היחיד יהיו משופרות.
החוש הקינסטטי תלוי ביכולת היחיד לחוש את מצב חלקי הגוף והמתח השרירי המעורבים ביציבה ובתנועה ללא עזרת חוש הראיה.יכולת זו מספקת לנו משוב פנימי רציף ואף היא שונה מאדם לאדם.כל שריר בגופנו יכול לספק, באמצעות קולטנים מיוחדים, משוב פנימי על מידת המתח בו הוא שרוי ובכל גיד בגופנו ישנם קולטנים ששולחים לנו מידע על זווית התנועה בכל רגע נתון.
מרכז נוסף שתורם את תרומתו ל"ראייה שכזו" הוא אזור שאחראי על שיווי המשקל הסטטי והדינאמי כאחד והוא ממוקם  באוזן הפנימית.אזור זה מזין את המוח בכל הקשור לגופנו ביחס לכוח הכבידה גם במצב נייח וגם בתנועה.
דפוסים אוטומטיים של תנועה כמו הליכה, לעיסה, עמידה זקופה אינם נשלטים על ידי המוח הרצוני (הקורטקס) ,אלא "צרובים" באזור עתיק יותר מבחינה התפתחותית ושבין היתר אחראי על דפוסי תנועה מורכבים ותוכניות הפעלה מוכנות מראש שבאות לענות על הצרכים שלנו כשנדרשת פעולה מהירה ו/או תיקונים מהירים.
האזור הזה כולל את האיברים הנקראים הגרעינים הבזאליים והמוח הקטן (Cerebellum).
התאמות בלתי רצוניות בשרירי היציבה יעשו על ידי המוח הקטן עוד לפני שהמוח יספיק לחוש מה קרה. שרירי הלסת שלנו אינם מאפשרים ללסת התחתונה ליפול מבלי שתהליך חשיבה כלשהו יהיה מעורב בכך. השרירים זוקפי הגב עובדים כל הזמן באופן בלתי מודע ומונעים את נפילת הגוו לפנים במצב עמידה או ישיבה.אלה דוגמאות של שרירים שעובדים ללא התערבותנו ושכפופים לדפוסים שנשלטים מהאזורים הללו
המוח לבדו לא מסוגל לממש וליישם את המהירות והמורכבות הנדרשים בהפעלת שרירי היציבה,בביצועים מהירים בעלי קואורדינציה מורכבת.האיברים שבאים לסייע בתהליכים אלה הם הגרעינים הבזאליים והמוח הקטן.
למוח הקטן 50% יותר תאי עצב מהמוח עצמו ולמרות זאת הוא הרבה יותר קטן. לעומת עצב הראייה שזוכה להזנה של מיליון תאי עצב, המוחון זוכה ל"רוחב פס" של 200 מיליון תאי עצב תחושתיים להיזון חוזר (משוב פנימי) והוא קשור קשר הדוק עם הקליפה המוטורית על מנת לבצע את הכיולים הנדרשים בזמן המהיר ביותר. לדוגמא: אם בזמן הליכה מישהו נתקל בנו, המוחון יפעיל מערך שלם של דפוסי פעולה תוך התחשבות במצב שיווי המשקל שלנו ותנאי השטח על מנת להחזיר אותנו לאיזון והמשך ההליכה כמקודם. רובוט,למשל, לא מסוגל לבצע התאמה שכזו מכיוון שאין בו משוב פנימי והוא איננו מתוכנת לתגובות מהירות ולהפעלה בצורה כה מורכבת
תהליך הלמידה
"תהליך הלמידה חייב להיות איטי ונטול כוח", כך שמעתי ממורי לאייקידו שלמד זאת מהמסטר שלו באמנות השינטו-מוסו-ריו-ג'ו.למעשה כאשר אדם מנסה ללמוד תנועה חדשה, תהליך המשוב הפנימי, התחושתי, הוא חיוני ללמידה. הפעלת השרירים הרצונית היא בהכרח איטית ולא תמיד מערבת אך ורק את השרירים הדרושים לאותה התנועה בלבד.
ההתאמות הנדרשות נעשות על ידי כל המערכות יחד ולאט לאט מתחיל להתפתח דפוס תנועה שהוא למעשה המיומנות ויש בו את כל המידע הדרוש הן מהבחינה היציבתית והן מהבחינה השרירית ייעודית .השאיפה המיטבית בלימוד מיומנות היא לפעול על פי דפוס חסכוני ככל האפשר ברמה הפיזיולוגית (כולל יציבה,שיווי משקל,מתח שרירי) ודפוס זה יהיה נכון יותר מבחינת יעילות התנועה.העבודה האיטית מאפשרת לנו, להתרכז בתוצר ולבחון אותו שוב ושוב בהיבטים השונים.
בתחילה, אנו נרצה לברר אם התבנית הקואורדינטיבית הייתה כנדרש,כלומר,האם מבחינה חזותית קיבלנו את מה שרצינו או שיש צורך בתיקון.בהמשך,נתרכז במידע שמגיע מהשרירים הפועלים ונבחן האם קיימים מתחים עודפים באותם השרירים ו/או האם קיימים מתחים נוספים בשרירים שהיו אמורים להיות לא פעילים.היבט נוסף נחוץ יהיה האם היציבה נאותה ושיווי המשקל הינו כמצופה.
החזרות הרבות שאנו מבצעים בלימוד מיומנות גורמות להתפתחות מערך גדול יותר של דנדריטים בתאי העצב שקשורים לאותם האיברים המעורבים. בנוסף, הוכח מדעית שתאי העצב הללו נעטפים בשכבות גדולות והולכות של חומר מבודד שנקרא "מיאלין" וזה מגביר את קצב ההולכה של תאי עצב אלה באופן משמעותי - לפעמים מ 20 מ'\ש' ל 100 מ'\ש'.
דוגמא: אצל פסנתרן מנוסה ידוע שיש בקצות האצבעות יכולת חושית מוגברת ומהוקצעת יותר וזה מאפשר לו לנגן במהירות רבה וללא דופי.
דפוסים מורכבים של תנועה "נצרבים" בגרעינים הבזאליים ובמוח הקטן והם מוכנים לשליפה בכל רגע נתון והם יעזרו לביצוע המצופה. ככל שה"חריש" של הלמידה יותר עמוק כך הדפוסים הללו יהיו יותר מלוטשים ויותר מושלמים.
לא פעם רואים אנשים מבצעים פעולה בצורה טובה למדי בקצב איטי אך ביצועם נופל בהרבה כאשר נדרשים לאותה הפעולה בקצב מהיר יותר. המשמעות הפיזיולוגית היא שה"צריבה" טרם הושלמה ושהמערך השלם שמסביב אותה מיומנות אינו בשל ודרושים עוד אימונים על מנת שהביצוע יהיה כמצופה.
דוגמא אחרת: כאשר מישהו מנסה לתקן איזשהו דפוס שנלמד "היטב" באופן שגוי או שנלמד באופן קצת שונה מהמצופה.הקושי כאן מאוד גדול מכיוון שהדפוס ה"צרוב" כבר קיים והוא יופיע באופן "אוטומטי" ויפריע לביצוע החדש הנלמד. במקרים כאלה תהליך מחיקת הדפוס ותיקונו יותר קשה וארוך מאשר "צריבתו" מ"אפס". אנחנו מכירים את התופעה וקוראים לכך הרגלים שגויים.
ידוע שמצבי התרגשות ופחד עלולים לשבש לימוד וגם ביצוע המיומנות.מצבים אלה פוגעים בזרמים העצביים שנועדו ליצור את דפוס התנועה. השיבוש הזה יפריע לתהליך הלמידה אבל לא פחות חשוב להבין שהמצבים הללו עלולים לחסום דפוסים קיימים מלהופיע כתיקונם.
ה"קיאי" שהיא הצעקה בשעת קרב מוכיחה שכבר בזמנים ההם ידעו הלוחמים לנצל זאת לטובתם בשעת הצורך בעת התמודדות. מלבד שחרור האנרגיה שמתלווה לתנועה ,הצעקה מטרתה הייתה להפחיד את היריב ולמנוע ממנו להביא לידי ביטוי את המיומנויות המצופות ובכך להפסיד בקרב.
אם כן,איפה, חשיבות החזרות החוזרות והנושנות עצומה על מנת להפוך את הדפוסים הרצויים לתנועה אוטומטית, אינסטינקטיבית. בד בבד, על הלומד, לפתח קשב פנימי גבוה שיהווה בקרה רציפה למה שהוא מבצע. לא תמיד המשוב הפנימי מספיק ולעתים זקוק המתאמן למשוב חיצוני שניתן על ידי מאמן או מורה. כך, על ידי תהליך של בקרה מתמדת המיומנות נרכשת כהלכה. יש צורך בסבלנות, ריכוז, מחויבות והתמדה.
בשלב שאחרי הלמידה כאשר המיומנות הנלמדת כבר מוטמעת בתוכנו,התבנית "נצרבת" ונאגרת בזיכרון העצבי שלנו. זוהי בדיוק הסיבה שאומרים על מי שלמד לרכב על אופניים שהוא לעולם לא ישכח.בדרך כלל מיומנות לא נמחקת מה"זיכרון" להרבה מאוד זמן.
ביצוע המיומנות בצורה הרצויה היא מאין פרס והדבר גורם לנו אושר.הוכח שבמצבי שמחה משתחררים בגופנו הורמונים (דופאמין, בעיקר) שנותנים לנו הרגשה טובה וזה כנראה הגורם לתחושת הכיף שלנו מביצוע מיומנות ברמה טובה.
אפשר להגיד איפה שלימוד וביצוע מיומנויות מורכבות למעשה תורם לנו לבריאות הכללית ולהרגשה הטובה.
                                                                                                                 
                                                                           יוסי מגל  -  יולי 2008
Copyright © Aikidojo LTD.All Rights Reserved
 
 
מרכז אייקידו ואומנויות לחימה  •  ליגד סנטר 2, מודיעין  •  מורה ומנהל ראשי - יוסי מגל, סנסיי דאן 6      050-6477646